<h1>או"ז שו"ת סימנים תשס"ד—תשס"ז</h1>
<h2>דף כא.</h2>
שאלה מהמחבר לה"ר שמחה זצ"ל. השב"ה יחזיר מאור עיניך מורי ה"ר שמחה והאמת כי עד מאוד לבי דוה על מאור עיניך ודמעותי זולגות בזוכרי אותך יהי רצון מלפני רחום וחנון לפקוח עיניך ולהטיב אחריתך מראשיתך כי טוב אתה לישראל מטיפת גשמים במעשים עצומים ונעלמים. כי אין על מי להשען ולסמוך בעת הזאת.
מעשה ביהודי אחד הדר בירקא ששידך בת יהודי אחד הדר בניטרא לבנו ואחרי השידוכין שלחה אם הבחור מירקא חגור אחד למשודכ' על יד ראובן במתנה והבחור המשודך שלח ע"י ראובן זה עצמו טבעת לקדש לו המשודכת ויהי כבוא ראובן לניטרא ונתאכסן בבית שמעון בבית וילך שמעון אל רחוב העיר ויקח את שני היהודים ויביאם אל בית המשודכת וגם ראובן הלך עמהם ויהי כבואם אל בית המשודכת כולם ראובן שהוא שליח הבא מירקא ושמעון בעל ביתו ושני יהודים שהביא מרחוב העיר והנה ביד שמעון החגור ששלחה אם הבחור למשודכת וגם הטבעת ששלח הבחור לקדש בו משודכתו ביד שמעון וביד ראובן הבא מירקא לא ראו כלום ויאמר שמעון למשודכת הנה החגור ששלחה אם הבחור קחהו ולא רצתה לקחתו וגם כי כסתה פניה מהביט בהם ותקבל אשה אחרת העומדת אצל משודכת את החגור מיד שמעון ואח"כ הוציא שמעון טבעת ואמר למשודכת היליכי הטבעת ששלח הבחור לקדש אותך ולא ענתהו המשודכת דבר כי כסתה פניה מהבט בהם ותקבל האשה האחרת את הטבעת מיד שמעון כאשר קבלה החגור ולא שמע שום אדם שאמרה לשמעון לתת בידה. כדברי' האלה סיפר לפנינו אחד מאותם שנים שהביא מרחוב להיות עדים והשני כבר מת ושמעון כמו כן עדיין חי וכמדומה לנו שגם הוא יעיד כך כאשר כתבנו. ועי"ז המעשה יצא לה שם בעירה ובשאר עיירות שהיא מקודשת והוחזקה בחזקת מקודשת ואותו ראובן שבא מירקא לא היה בידו שטר שעשאו הבחור שליח לקידושין וגם ראובן לא עשה את שמעון שליח בעדים לקדש. ע"כ סדר המעשה כאשר הי'. ועלה לי זה המעשה לכמה ספיקו'. תחילה שלא היה ביד ראובן שטר שעשאו הבחור שליח לקדש ובספרי הגאונים וגם בתיקון שטר כתוב שצריך שטר וגם על ידי היה מעשה לפני מורי רבי' אבי העזרי זצ"ל מיהו נרא' בעיני שלא נהגו כך כ"א לרווחא דמלתא שמא יאמר הבעל איני חפץ שתתקדש לי אשתי על ידיך ולא עשיתיך שליח לקידושין מעולם אבל מסתמא ממקום שיודע בראובן שחפץ ברחל והלך אחד מן השוק וקדשה לראובן בממון ראובן או בממון עצמו שזכה לו ה"ז מקודשת מדאורייתא אע"פ שלא עשאו שליח כדתנן [גיטין י"א ע"ב] שזכין לאדם שלא בפניו והכא הואיל דידעינן ביה שחפץ בה הרי זכות הוא לו כההיא דפ' האיש מקדש [מ"ה ע"א] הני בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מנייהו כסא דחמרא והב ליה לחבריה ואמר מיקדשא ליה ברתך לברי אמר רבינא אפי' למ"ד חיישי' שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן אמרי ליה רבנן לרבינא ודלמא שליח שוייה לא חציף אינש לשוייה לאבוה שליח ודלמא ארצויי ארצי קמיה ושתק פירש"י דילמא האב הרצה דברים בפני הבן וראה דעתו שחפץ בה והלך וקידשה לו שלא מדעת הבן משום דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו וזה הואיל שגילה דעתו שחפץ בה זכות הוא לו שמתקדשת לו עכ"ל והכי נמי משמע גבי ההיא [יבמות קי"ח ע"ב] דבעי מניה רבא מר"נ המזכה גט לאשתו במקום יבם מהו זימנין כו' אלמא אילו ידעינן בבירור שהיתה חפיצה בגט היה מקבל לה גט שלא מדעתה אף ע"ג דקי"ל שהאשה עושה שליח לקבלה אבל לא האיש ואומר בירושלמי פ' האומר [הלכה א'] לא הוחזק השליח בעדים הוא אומר לעצמי קדשתי והיא אומרת לראשון השני כאומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני והיא כאומרת לראשון קדשתני והוא אומר לא קדשתיך. משמע להדיא דאי לא סתרי אהדדי נאמן הבעל לומר שעשאו לשליח לקבל לקדש (וכבר שאלתי ממורי ה"ר שמחה בדבר זה והודה לדברי והוסיף להביא ראיה מירושלמי פ"ב דקידושין [ה"א] דא"ר זעירא א"ר אלעזר אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו ואינו מפריש שלא מדעתו ובפרק האשה בפסחים [פ"ז ע"א] ומייתי לה בעירובין בפרק כיצד משתתפין משמע דאדם שוחט פסחו על אשתו בלא מינוי שליחות וסגי בגילוי דעת בדידה הלכך מה שלא היה לו שטר לראובן מן הבחור גם מה שלא עשה שמעון שליח לקדש נראה בעיני דבהא ליכא קפידא כלל אחרי שידוע שהבחור חפץ במשודכתו הרי זכין לאדם שלא בפניו כדפרי'. אלא נראה בעיני דמאחר שלא קיבלה המשודכת טבעת של קידושין בידה אינה מקודשת כדתנו רבנן [קידושין ח' ע"ב] התקדשי לי במנה תנם לפלוני אינה מקודשת וכ"ש הכא שלא אמרה כלל ליתן לאותה אשה שקיבלה מיהו שמא היינו דוקא כי לא שדיך ובלא נתרצית להתקדש קודם לכן אבל הכא ששידכו ונתרצו קודם לכן להתקדש שמא אותה קבלת קידושין שקיבלה האשה הויא זכות למשודכת מידי דהוה אקבלת גט היכא דניחא לה דזכין לה שלא בפניה מיהו בזה לא דקדקנו היטב אם המשודכת עצמה נתרצית באלו השידוכין אם לאו). ותו דיצא לה שם בעיר דמקודשת ותנן בהמגרש [פ"ח ע"ב] יצא לה שם בעיר מקודשת ה"ז מקודשת וזה יבאר מורי אם קידושין או אינן קידושי' אי מבטלינן קלא כה"ג אם לאו אם שייך כאן לומר קמו בה רבנן במילתא ולא הוו קידושיה קידושין דהכי מוכח גבי הא דשלחו ליה מבי רב לשמואל [שם פ"ט ע"ב] דמבטלי קלא דאי מיגליא מילתא דקידושין לאו קידושין מבטלי קלא. ועוד שהעד החי מעיד שכך אמר שמעון בעת נתינת הטבעת הנה הטבעת ששלח פלוני לקדש פ' ולא אמר כלישנא הזה הרי את מקודשת לפלוני בטבעת זאת אלא אותה האשה קיבלה הטבעת מיד שמעון כאשר קיבלה גם חגור של מתנה. יצחק בר משה נב"ה.
ועל מעשה השידוכין סבורני דאין כאן בית מיחוש אפי' היה מדבר עמ' על עסקי קדושיה ולא רצתה לקבל וקיבלה אחריני דמודי ר"י דלא אמרי' (דא) [דיו] כ"ש הכא שלא היה שלוחו של בעל והמקבלת לא היתה שלוחה דאין כאן בית מיחוש אם תוכלו לפייסה להתקדש לו מוטב ואם בדעתה להנשא לישראל תקבל גט ממנו לרווחתא דמילתא ואם לאו אין טוב לאוסרה לכהונה. ואין קול זה צריך ביטול שאינו אלא קול הברה בעלמא. שמחה בר שמואל.
תשובה מה"ר שמואל זצ"ל בענין הנ"ל. אני איני כדאי אך אחרי שהזכרתני דעת תלמידך נוטה ככתב מורי ושיטתו ולעדות השליחו' א"צ ראיה מההיא גופה דילמא שליח שווייה אלמא שלא הוציא האב לא שטר ולא ראיה ולא הזכיר שליחות אך אם כופר בשליחות כאילו לא קדשתיך נאמן והזכייה ניתנה לדחייה אפי' לפירש"י (כשאני) [דשאני] גבי (כן) [בן] הואיל ואי אפשר בשליחות משום חוצפא ניחא ליה בזכייתו אבל אינש בעלמא כיון דמצי לשוויה שליח מדעתו ורצונו ולא עשה מאן לימא לן דניחא ליה למתסר בקרובותיה וכ"ש עכשיו למתסר בכל נשים שבעולם ובכל דהו אמרינן דליכא זכייה כי ההיא דאותו ואת בנו [פ"ג ע"א] בזיכה לו ע"י אחר אע"פ שכל העולם קופצים וקונים שמא לדידי' ניחא ליה בצמצום הואיל ולא פירש, ה"נ הכא הדעת מכרעת הואיל והעד גופיה מודה שלא הוזכרו קידושין ולא נתקבלו מדעתה אין כאן בית מיחוש אפי' על הקול כי כן רגילות מיד כשמשדכין יוצא הקול פלונית נתקדשה נתבטלו השידוכין נתבטל הקול וידוע הואיל ולא נתפרסמו הקידושין נתבטלו השידוכין ובטל הקול כי ההיא דהמגרש ושלום מורי ה"ר יצחק יגדל כחשקי שמואל בן (רב') [ר"ב] זצ"ל.
תשובה מה"ר מנוח אליהו זצ"ל בענין הנ"ל. מה יענה כבד פה ולשון. למרבה שמן ששון. ועמוק מנהר פישון. ואיך אכניס ראשי בין ההרים. למקום מים אדירים. ואף כי איני כדיי. אך פן יאמרו מגאוה ולא מענוה אמרתי אענה חלקי אל ה"ר יצחק ובקוצר כי די לחכימא ברמיזה כי ידעתי כי הוא למד במלכות ויודע טכס. על תחילת שאלתך על הקידושין שלא נתנו אף בלשון קידושין וגם לא באו ליד המתקדש לא ידעתי מה יש לי להסתפק חדא שהרי העדים מעידים על הקידושין שלא היו נמצא הקול אינו קול ותו לאו כל כמיניה לאחזוקי אמתלא אבל עדים פשיטא דמהימני. ועוד מאחר שמיאנה לקבל קידושין מאן לימא דמשום כיסופא הוא ואפי' תאמר לכך נתכוונתי כיון שבאותה שעה לא בריר לן (אבל) [הוה] לה דברים שבלב כדאיתא בקידושין [מ"ט ע"ב] בכולן אם אמרה בלבי היה להתקדש לא אמרה ולא כלום ולא דמי לההוא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל סליק ולא איתדיר [נ' ע"א] דההוא אנן סהדי דלהכי איכוון והוי כאילו פיר', כן משמע כל הסוגיא. ותו כיון שלא עשה שליח מעיקרא אע"ג דאח"כ גליא דעתה ואמרה ניחא לה לאו כלום הוא תדע מדקאמר ודילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק מעיקרא אבל השתא לאו כלום ואין חילוק בין שדיך ללא שדיך. ועוד דבר זה הייתה רוצה לדון מפרש"י דלא בעי רק גלוי דעת, גדולה מזה א"ר שלמה סוף ד' אחין [ל"ד ע"א] גבי בבת אחת היכי משכחת לה כגון שפגע שליח בשליח ושופעת דם מתוך י"ג לאיחיובי אינהו נמצא מעתה [נראה שחסר כאן] וכן פי' ר"ת ורבינו ר' יצחק בר שמואל. ותשא שלום מאת ה' אתה וכל לני צלך כנפש הצעיר. מנוח אליהו בר' יעקב הלוי זלה"ה.
